<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ס"ח</h1>
<h2>דף קה.</h2>
דברים הנוהגים במים (הראשונים) [ראשונים ואחרונים] נוהגים באמצעיי' שבין גבינה לתבשיל של בשר בין להקל בין להחמיר חוץ משפשף בגופו או בכותלו והסח הדעת שפוסלים באמצעים ואין פוסלים באחרונים מפני שעדיין הוא רוצה לאכול וידיו צריכות שימור וחוץ מנגוב הידים שאף האמצעיים צריכים נגוב כראשונים וחוץ משאר משקין שאינן כשרים למים אמצעיים מפני שהם שמנים וצחים ואינם מנקים השומן והמאכל. ושוין לאלו ולאלו לענין ברכה שהרי חובה הם ולא יהו אלא מצוה כעין הראשונים הרי טעונין ברכה שאינו רשאי לאכול עד שיטול כדין ראשונים ומברך על רחיצות ידים כדין האחרונים שאלו הראשונים הא תניא מים הראשונים מטהרין את הידים שניים מטהרים את המים שע"ג היד מאחר שהמים הראשונים טמאים מן הידים היאך שניים מטהרין את המים שע"ג היד ויחזרו (את) הראשונים שהן טמאים ויטמאו את המים והשניים יקבלו עוד טומאה מן הידים ואין לידים טהרה לעולם. שהרי אמרו שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אלמא הראשונים מקבלין טומאה מן הידים (בחוץ) [שחוץ] לפרק וחוזרין ומטמאין אותם ואומר שעיקר טומאת הידים שאמר' לא טומאה ודאית היא אלא טומאת לכלוך מפני מגע זיעה וצואה או שהרג מאכולת וגזרו עליהם טומאה מאותו לכלוך כאלו נגעו בטומאה ועשו אותם שניות לפסול את התרומה במגען ושלא לאכול בהן חולין אלא ע"י הדחה וזה שאמרו מטהרין את היד כלומר מעוררין מהם את הזיעה ואת הצואה והלכלוך שעליהם שממנו הם טמאות ובאים השניים ומדיחים אותם המטושטשים עם הזיעה ולכלוך ונשארו הידים נקיות וזהו השניים מטהרין את המים שעל היד כלומר מדיחין המים המטושטשות על הלכלוך מעל היד. ומפני זה צריך שיפסיק במים הראשונים שאם יתן כל הרביעית בפעם אחת יהיו מעוררין את הלכלוך שעליהן. מכל מקום המים הנשארים על היד משירי הטשטוש ולכך צריך שיפסיק בהם כי השניים ראשון ראשון מדיחים את הטשטוש ומה שנשאר על גב היד מן הנקיים הוא ולכך חששו שמא יצאו מים שניים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים כלומר טומאת לכלוך כי השניים יצאו עתה חוץ לפרק מטושטשות הן מאותו מקום שהן ראשונים בו ויחזרו את הידים טומאת לכלוך ולפי' צריך להגביה ידיו בשניים כך נראה לי באמת ובברור. והרביעית שאמרו מפני שעשאום אותם כטמאות והלכה למשה מסיני הוא (שאינו) [שהינו] מקוה טהרה להטביל בו מחטין וצנורות אלא שבטלוהו כדאיתא בנזיר. וכיון שעשו אותם כטמאות כתקנו רביעית שהוא כמקוה קטן אי נמי שיערו חכמים שאין הידים מודחות יפה מן הלכלוך כי אם ברביעית. וא"ת אם בשביל כך למה אמרו מרביעית נוטלין לא' ואפי' לב' והיאך מדיחן יפה ברביעית והלא רביעית צריך לא' הרי אמרו מוסיפין על השניים ואין מוסיפים על הראשונים כלו' צריך להוסיף בשניים עד שיהא כדי רביעית לכל א' וא' בין הראשונים והשניים. אבל בראשונים אין צריך להוסיף כדי שיהא בהן רביעית לכל א' וא' בתחלה לא די להם לשניים ברביעית לעורר הלכלוך במקצת הרביעית והכשר הרביעית עולה לשניהם הואיל ושניהם רוחצין בבת אחת. ואח"כ יבא הרביעית השני על השאר וידיח המים המטושטשין מידיהם. מ"מ צריך שיהא בהן רביעית בבת אחת מן הטעם הראשון כדי שיהא כמקוה ושני הטעמים צריכין לזה ואם יטעון הטוען ויאמר כיון שאמרו מוסיפין על השניים ופי' בו שצריך להוסיף עליהן עד שיהא בהן רביעית לכל אחד ואחד בין הראשונים והשניים. זה שאמרו במסכת חולין אמנא ואחזותא קפדינן כלומר צריך שיהא עליו תורת כלי וצריך שיהא עליו מראה מחזיק הרביעית אבל שיהא בו רביעית לא קפדינן. דהא תנן מי רביעית נוטלין לשנים אלמא בחצי רביעית סגי ליה לחדא וא"כ קשיא הך דקתני בסיפא מוסיפין על השניים אלמא צריך להו להוסיף עד שיהא בו רביעית. לא קשיא מידי דהכא קאמר אשיעורא לא קפדינן כלומר אין מקפידין עליהם שיהא רביעית בבת אחת דהא תנן מרביעית נותנין לשנים ובשנים מוסיפין עד כדי רביעית אלמא רביעית אפילו בחצאין סגי ליה. ואמרינן התם ולא היא שאני התם דאתו משיירי טהרה כלומר מ"מ רביעית יש בתחלה והן שעורי מקוה טהרה ומשום הכי סגי ליה בשנים ברביעית תחלה ובתוספת השניים אבל רביעית לחצאין לחד לא מהני ולא מידי הכי פי' דהך מלתא בלא ספק דאי לא תימא הכי כיון דאמר ליה אשיעורא לא קפדינן אמאי קפיד אחזותא ואם רביעית אינו צריך מה צורך לכלי שיראה שיהיה מחזיק רביעית אלא לאו ש"מ כדפרישנא. ורביעית ודאי צריך. מיהו אפילו לחצאין וכיון דרביעית מיהא צריך מנא נמי צריך חזותא דרביעית כי היכי דידעי דידים בעי רביעית. והויא ליה הכרא בחזותא דמנא ומיתו לה רביעית. מיהא דחינן במסקנא דרביעית בעינן בבת אחת אפילו לחד ולתרי נמי סגי להו ברביעית ובתוספת השניים עד כדי רביעית לכל אחד ואחד כדפרישנא. סליק מסכת ידים.
